דמיינו שאתם מסתכלים בפרסומת, בשלטי חוצות, בעיתונים או סתם בטלוויזיה.
עד לא מזמן גילם הממוצע של מי שהופיע שם עמד על כ-22.
לאחרונה, אני ובטח גם אתם, נתקלים ביותר ויותר פרזנטורים שגילם אינו עולה על 10,
חלקם עוד לא עלו אפילו לכיתה א'. אנחנו רואים אותם מדגמנים לרשתות נעליים,
אופנה ואפילו מופיעים בפריים טיים של ערוץ 22.

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      לך

 אלה קוריסה בת השש מתאפרת אל מול המראה      

קראתי לאחרונה את סיפורן של כמה מהפרזנטוריות והדוגמניות
הקטנטנות, אף פעם לא חשבתי שמאחורי ילדה בת 5 וחצי יכולה
לעמוד קריירה מרשימה שכזו.
הן מדגמנות לעשרות חברות מוכרות ומתייצבות כמידי שבוע לצילומים
ברחבי הארץ, צילומים שמתחילים בשעות הבוקר המוקדמות ומסתיימים
לעיתים בשעות הלילה המאוחרות.
מגילן הממוצע של הבנות בכתבה שקראתי, עומד על 5-6 אבל בתחום הן
כבר נקראות "זקנות".
רובן התחילו את קריירת הדוגמנות בגיל שנתיים ואפילו פחות.
הילדות האלו הן חמודות, מתוקות, יפות ואפילו כוכבות.
אפשר לומר שהן כובשות את המסך ומעלות את הרייטינג ואת המכירות
של מה שהן מפרסמות.
הן נהנות מאור הזרקורים, מהפרסום, מהתהילה ומהכסף הקל והמהיר.
לכל יום צילום הן מגיעות נרגשות ונלהבות כאילו זו הפעם הראשונה,
ממש כמו ילדות קטנות ( רגע, זה מה שהן בעצם...)
לכולן יש חלום אחד משותף, כולן רוצות להיות דוגמניות כמו בר רפאלי.

על פניו הכל נראה זוהר, הן מאושרות, שמחות, ההורים תומכים
והן מקבלות המון פרגון ואהבה מהסביבה. אתם בטח שואלים
אוקיי, "איפה כאן הבעיה?" ואני שואלת ברצינות, האם ילדה בת
שנתיים או אפילו בת חמש, יכולה באמת לרצות להצטלם לפרסומת?

נוכחותם של ההורים מורגשת בכל התהליך ולדעתי האישית יש כאן
גם דחיפה חזקה וניכרת לתחום.
לרוב האימהות שבנותיהן הקטנטנות מדגמנות,
היה פעם חלום להיות דוגמניות\זמרות\שחקניות בעצמן.
רובן לא הגשימו אותו וכעת הן מיישמות אותו על הבנות שלהן
וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
בעיניי אין באמת סיפוק מהגשמת חלום שהוא לא שלך,
ברגע שמישהו מנסה להגשים את עצמו דרכך הוא הופך אותך
ל"כלי" דרכו הוא מגשים את עצמו ומספק את עצמו.
יש גם מצב הפוך, בו האימהות הן דוגמניות\דוגמניות עבר, ורוצות
שבנותיהן ימשיכו את דרכן בתחום ועושות הכל למען מטרה זו.
(דוגמת מיכל ינאי, שירלי ברנר וגלית גוטמן).
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                                         
                                                                                 מיכל ינאי ובתה אלכס בת החמש

 

אף אחד לא חושב האם זהו באמת חלומן של הילדות הקטנות
או שמא דוחפים אותן לזה, אילו השלכות יהיו לכך שאותה ילדה
תקבל "לא" באודישן,
על הרגע שכל זה ייגמר ויחליפו אותן באחרות ועל העובדה שילדות
בגיל חמש אמורות ללכת לגן, לשחק בחול, להתלכלך, להיפגש עם חברים
ולאכול פיצה וגלידה. איפור הוא חלק משגרת היום יום שלהן, גם לאחר
ימי הצילום, (מה בדיוק יש לילדה קטנה וטהורה להסתיר בקילו מייקאפ?!)
לא יכולה לשכוח את אותה ילדה, בסך הכל בת חמש וחצי,
שפתחה בפני המצלמה את ארון הבגדים שלה והציגה מותגי יוקרה שלא היו
מביישים את מלניה טראמפ. תמיד דואגות להדגיש עד כמה הן נסיכות יפות
שחלומן הוא להיות דוגמניות.
 

לפעמים הן מפספסות ימי גן ובית ספר ויש גם רגעי
משבר בהם הן בוכות אל מול המצלמה ומסרבות להצטלם,
אבל את אף אחד זה כנראה לא ממש מעניין.
לא את ההורים שנחושים בהצלחת ביתם
(הצלחה שלה גם הצלחה שלהם לא?)
בטח שלא את אנשי התעשייה שעושים כסף טוב מאותן ילדות.

​

ה"השראה" שלהן היא בר רפאלי, אבל בואו לא נשכח שבר רפאלי
התחילה את קריירת הדוגמנות שלה בגיל 8 חודשים, לא חושבת
שהיא אמרה להוריה בגיל כזה "אני רוצה להיות דוגמנית",
ומאחוריה עומדת אמא דוגמנית עבר ש"ממשיכה" את חלומה
ואת אהבתה למקצוע דרך ביתה.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

      כבר בגיל שנתיים נמצאת על מותג של סינרים חד פעמיים. בר רפאלי.

 

אני בעד הגשמת חלומות ומימוש כישרונות ופוטנציאל,
אבל ברגע שהוא גובה מחיר יקר מידי ובמיוחד שהוא
לא שלך ובא ממך, הוא לא שווה.

​