אז מי אני בכלל ? 
שי ולדמן DREAME I
 

כידוע חג הפורים בפתח ואיתו מגיע הדבר של אחד מחכה לו- התחפושות
אני אוהבת את חג הפורים, את בחירת התחפושת שמתחילה מיד בתום חג פורים של שנה שעברה, ההכנות שמתחילות כחודש לפני במועד, ההתרגשות שמתחזקת ביום שלפני וכמובן השמחה והמחמאות ביום הנוכחי.
תחפושות היא בגד המשנה את זהותו האמתית של המתחפש,  החג הזה הוא הזמן היחיד במהלך השנה שבו אפשר לעטות מסכה, ולהפוך למישהו אחר... להפוך לדמויות שאנו חולמים להיות, דמויות שאנחנו מעריצים לדמויות שאנחנו מרגישים שאף פעם לא נהיה ...
הפריט בעל התפקיד החשוב והמרכזי בתחפושת הוא- המסכה.
המסכה היא אביזר המשמש להסתרת הפנים, ואך אחד לא יכול לדעת או לנחש מי מסתתר  מאחורי המסכה.
כך גם במציאות חיינו שבמהלכה אנחנו פוגשים אנשים, חלקם עוצרים וממשיכים, חלקם עוברים ונשארים, לכל אחד יש תכונות רבות של אופי, רק שאנו לא באמת מכירים את האופי האמתי שלהם ולפעמים גם לא את שלנו.
אנחנו המנהלים של חיינו, כל אחד דואג לעצמו ולסידור זמנו, בתוך ההתרוצצות היום יומית של החיים אנחנו בעצם שוכחים לברר מי אנחנו באמת, לפעמים במקום לסדר את הזמן, ולקבוע את הדברים שאנו רוצים לעשות בחיים, החיים הם אלה שקובעים לנו.
מבלי לשים לב החיים זורקים לנו מסכות וקובעים לנו מה להיות. יש כל כך הרבה מסכות , מסכות שונות ומגוונות, לכולם יש מסכות , אחת אמתית השנייה פחות.
שאלתם את עצמכם.... האם החיוך על פנייה של הילדה "החייכנית" הוא באמת אמתי? ומה הסיבה האמתית מאחורי הביטחון המופרז של אותו הילד? 
את כל אלו לעולם לא נדע, כי כל אחד בתחילתו של היום מחליט איזו מסכה לעטות. אולי את מסכת האומץ, ללכת ולצחוק עם אותם "החברים" שצוחקים עלי.
אולי את מסכת הפחד, הפחד להגיד, הפחד לעשות, הפחד לשנות, פשוט להישאר במקום. 
אולי את מסכת האושר , להתגלגל מצחוק ולשמוח מכל הלב, לחיות עם כנות ולא לדעת שום כאב.
אולי.....
לא לעטות מסכה כלל, לא להיות משהו אחר בכלל,
להיות מי שאתה להיות אמיתי .... להיות אני, עם האמת שבתוכי, גם אם זה עצוב, או שמח , זה לא משנה ..... העיקר שלא תשתנה.