DREAME

בגיל 13 ראינו אותה על מסכי הטלוויזיה כשהשתתפה בעונה הראשונה של התכנית "בית ספר למוזיקה". היום שי המבר כבר משרתת בלהקה צבאית ומספרת על החיים שאחרי התכנית, על תהליך הוצאת אלבום הבכורה,חלומות, והשילוב בין הלימודים למוסיקה.
"בחלומות הכי פרועים לא דמיינתי שזה יהיה כזה מטורף.
האווירה שם לא הייתה של תכנית אלא של קייטנה.
על אף שההתמודדות עם חשיפה בגיל צעיר
היא חוויה מטלטלת בדיעבד הדבר הזה
הוא חלק חשוב ממה
שאני היום".
 

היום אפשר לראות עוד ועוד ילדים מופיעים
על מסכי הטלוויזיה, אם זה בתכניות מציאות
או בפורמטים אחרים. אפשר להגיד שבגלל
החשיפה הרבה שנותנים לילדים ובני נוער
נוצר הבדל מטושטש בין השתתפות בתכנית
מטרה "טהורה" כמו מקפצה למינוף קרירה
והגשמת חולמות ובין הרצון להיות מפורסם.

 

כבוגרת תכנית ריאלטי לילדים, את לא חושבת שזה גיל מוקדם מידי כדי להיכנס לתוך העולם הזה?
"החוויה עוצמתית מכל הבחינות, בסופו של דבר ההורים צריכים להיות עם יד על הדופק, ולראות טוב טוב את הכוונות שלהם או של הילד לגבי ההשתתפות: האם הוא רוצה כי הוא מאוד אוהב לשיר או כי הוא רוצה להיות מפורסם? כשהמטרה שלך "טהורה" בכוונותיה כך גם ההתמודדות פשוטה יותר כי אתה בסופו של דבר מגשים את עצמך".

לצד הלחץ של הלימודים והבגרויות הוציאה שי את אלבום הבכורה שלה שאת כולו כתבה והלחינה,
הישג לא פשוט לגילך, אז איך בכל זאת הצלחת?
"לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי לשלב כמה שאפשר בין השניים. אני רחוקה מלהיות תלמידה של הכל מאיות
וחלק מהעניין הוא שהמוזיקה תפסה ותופסת ותתפוס מקום משמעותי יותר מכל דבר,
אז העדפתי שהאלבום יהיה מאה אחוז שאני יכולה לתת מאשר לקבל 100 במבחן מסוים.

זה גבה מחיר בהשקעה בלימודים שאני מוכנה לשלם למען מה שאני אוהבת לעשות".
 

עם הצלחה באות ביקורות, איך התגובות של הסובבים אותך? הילדים מבית הספר, המורים?
"המון אנשים שציינת מפרגנים למה שאני עושה וחלקם גם מנסים לעזור במידה ואני לא מגיעה לשיעורים או מפסידה מבחנים.
ברור שהרגשתי המון פעמים שמנסים להתקרב אלי בגלל שהתפרסמתי.
היום את החברים הטובים שלי אפשר לספור על כף יד אחת".
 

את הכישרון של שי תכלו לגלות בשירי האלבום שם הפגינה את יכולות הכתיבה הלחנה וההגשה בבגרות ואינטליגנציה גבוהה.
"תמיד כתבתי שירים כילדה. זה החליף אצלי את היומן. עם הזמן יכולת הכתיבה השתכללה וכשהתחלתי לנגן בגיטרה אז השירים הפכו טובים יותר מכל הבחינות. אחרי הרבה מחברות שירים במגירה באה התקופה שהרגשתי שגם מי ששומע את השירים מפרגן בצורה אחרת וגם אני הרגשתי שהם בשלים לצאת החוצה".
הרגשת בנוח לחלוק עם הקהל את הסיפורים האישיים שהכנסת לתוך השירים?
"זה לא דבר קל בכלל אבל יש בזה משהו מאוד משחרר אחרי ההפנמה שבסופו של דבר בדרך זו או אחרת
כולנו עוברים עוברים את אותם הדברים בחיים, אז מה אכפת לי לשתף?
 

יש שיר באלבום שאת הכי מחוברת אליו?
"זו קלישאה אבל באמת את כולם אוהבת כל אחד והמקום שלו אבל אם את מתעקשת יש לי פינה מיוחדת בלב
ל"הבלי העולם הזה" שאותו לקח לי הכי הרבה זמן לכתוב, הוא עבר כמה גלגולים עד הגירסא הסופית
בעוד הפזמון הולך איתי כבר 4 שנים".
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אם הייתה לך את האפשרות להגיד משהו לשי בת ה-13 מה היית אומרת לה?
"לא אומרת כלום רוצה שתגלה לבד".

בגיל צעיר הספקת כל כך הרבה, מה את מאחלת לעצמך להמשך הדרך?
"שעוד עשר שנים כשאת תהי כתבת בעיתון או בטלוויזיה אנחנו ננהל שיחה על סבב ההופעות של האלבום החמישי".